עברתי לארה"ב לפני יותר מ-20 שנה כדי לעשות את הקריירה שלי במסעדות, אבל במובנים רבים, כשאני חושב על הבית, אני עדיין חושב על ישראל. והמנה הזו מזכירה לי את הבית שלוש פעמים. כשגדלתי מחוץ לתל אביב, אמא שלי בישלה ירקות מתוקים (כמודלעת חמאה ודלעת) הרבה, בדרך כלל עם צימוקים ותבלינים. היא עדיין גרה שם, וכשאני אוכלת אחד מהמאכלים האלה, זה מחזיר אותי למטבח שלה.

לפני כ-10 שנים ביקרתי אצל חבר שף בישראל. היא הכינה גרסה של רוטב הטחינה הזה לבני הפעוט, זלפה מעל מלפפונים וצנוניות והגישה בקערה. ליאם היה אכלן הרפתקני, וידעתי שהוא אוהב מלפפונים, אבל חשבתי שהוא יתעלם מהצנוניות. אבל ליאם סיים את הקערה - כל מלפפון וצנון אחרון - וביקש עוד! אני מזכה הכל ברוטב הזה. מלוח, מתוק, קרמי וטעים, זה עושה את המנה.

עכשיו, כשאני מגיש את זה על גבי דלעת חמאה קלויה עם הרבה תוספות פריכות, זה מזכיר לי מאיפה אני בא, הבישול של אמא שלי, וכשהבן שלי היה ילד קטן שגילה כמה אוכל יכול להיות טוב.

עינת אדמוני(@chefeinat), שף, בעל מסעדה, ומחבר הספר "שוק: משוק לשולחן, לב הבישול הביתי הישראלי".