ההורמונים שלנו משחקים

ראיית בני אדם או בעלי חיים מקסימים וגדולי עיניים משחררת אוקסיטוצין - הלא הוא "הורמון האהבה" - שמעורב ביצירת קשרים רגשיים, מסבירVarun Choudhary, MD, פסיכיאטר משפטי מוסמך. אבל זה מעבר לתינוקות צוחקים וגורים מפהקים, והוא חל גם על החיבה שלנו לכל דבר זעיר. כשהגוף משחרר אוקסיטוצין, זה "גורם לנו להרגיש מאוהבים באובייקט שאנו נמשכים אליו", אומרבריאות ישנה, MC, RCC, יועץ קליני רשום ומקצוען מוסמך בבריאות הנפש המתאמן בוונקובר, קנדה.

אוקסיטוצין אינו ההורמון היחיד המעורב. "דופמין הוא אחד ההורמונים החשובים ביותר המעוררים אושר ותגובה רגשית חיובית", אומר סהט. "בכל פעם שאנו רואים דברים זעירים בעינינו חמודים ומושכים, המוח שלנו משחרר דופמין וגורם לנו להרגיש מאושרים."

זוהי דוגמה נוספת לביולוגיה אבולוציונית הפועלת, לפיסם פון רייצ'ה, PsyD, פסיכולוג קליני בפארמוס, ניו ג'רזי, והמחבר שלחשבו מחדש על ה-Shrink: האלטרנטיבות הטובות ביותר לטיפול בשיחות ותרופות. "המוח האנושי נועד לאהוב דברים קטנים וחמודים בכך שהוא מתגמל אותנו עם זריקת דופמין - מה שגורם לנולהרגיש מאוד שמח-כדי להבטיח שנימשך אל התינוקות הקטנטנים שלנו ונרצה לטפל ולהגן עליהם", אומר פון ריישה. "זה מבטיח את הישרדותם, ובתמורה, את הישרדות המין שלנו".

דברים קטנים מחזירים את הנוחות של הילדות

נוסטלגיה יכולה להיות מקור נהדר לנחמה. "אנשים עשויים לחוות תגובות רגשיות שונות לאובייקט בהתאם לרגשות המוטבעים שעלולים להיות מחוברים לזיכרון", אומר ד"ר צ'ודהרי. "לדוגמה, ילדה צעירה מקבלת מהוריה שעון מיקי מאוס ומקשרת אחר כך פסלונים זעירים של מיקי מאוס לתחושת נוחות וביטחון".

כשאנחנו מבוגרים, יש לנו עשרות שנים של ניסיון ביצירת התקשרויות רגשיות חזקות עם אובייקטים חיצוניים, משהו שד"ר צ'ודהרי אומר שהוא חלק מהתהליך הנוירו-התפתחותי שלנו. "פסיכואנליטיקאים מכנים אותם 'חפצי מעבר' מכיוון שהם מקור לביטחון בזמן שאנו מעבדים ומבינים את העולם שלנו", הוא מסביר ומציין כי הפריטים הללו הם לרוב קטנים, כמו בובה, שמיכה או כדור.

אבל, כפי שלמדנו מהעלילה של כל אחדצעצוע של סיפורסרט, מגיע שלב שבו ילדים צומחים מחפצי המשחק שלהם. "ככל שאנו מתבגרים, הצורך הזה למצוא אבטחה חיצונית פוחת ככל שהעולם הפנימי שלנו הופך בולט יותר", מסביר ד"ר צ'ודהרי.

בתקופות של לחץ, אנו חוזרים לדברים שנתנו לנו נחמה בגיל צעיר. זה לא צריך להיות הדובון או הצעצוע המדויק ששיחקנו איתו בילדות - או אפילו צעצוע בכלל. זה יכול להיות גרסה מיניאטורית של פריט. "בתת מודע, אנו מקשרים בין חפצים זעירים לביטחון ולנוחות שהם הביאו לנו בתקופה מוקדמת יותר בחיינו", הוא אומר.

אנו חווים יראה ופליאה

המוח שלנו נמשך לרוב אל הייחודי והיוצא דופן. "מיניאטורות - חפצים זעירים - מושכות את תשומת הלב שלנו מכיוון שהן יוצאות דופן; ​​המוח יודע שהאובייקט הוא מאוד יוצא דופן בגודלו תוך שהוא מוכר בעיצובו", אומרקרלה מארי מנלי, דוקטורט, פסיכולוג קליני במחוז סונומה, קליפורניה. "לפיכך, המוח מוצא את האובייקט הזעיר מושך - חמוד ומקסים - שכן הוא מעורר תחושה של נורמליות ומוזרות בו זמנית."

יש גם את "גורם היראה", או תוהה איך בכלל אפשר לעשות משהו שהוא בדרך כלל כל כך גדול בגודל כל כך קטן. "לראות פלא או הישג שמזכיר לנו איך אנשים מדהימים, מוכשרים ויצירתיים גורמים לנו להרגיש טוב", אומרגייל זלץ, MD, פסיכיאטר ופרופסור חבר לפסיכיאטריה בבית החולים הפרסביטריאני של ניו יורק וייל-קורנל בית הספר לרפואה. "לראות משהו שגורם לנו להשתמש בדמיון שלנו, והוא כל כך מקורי [שזה] נותן לנו הנאה יכול, כמו אמנות, [להיות] פלא יצירתי."

הם לא מאיימים

כבני אדם, אנחנו אוהבים להרגיש אתחושת שליטהלפחות על כמה היבטים של חיינו (למרות שבמציאות אנחנו לא עושים זאת). זהו חלק נוסף מהמשיכה של פריטים זעירים, לפיבריאן ווינד, דוקטורט, פסיכולוג קליני ופרופסור עזר באוניברסיטת ונדרבילט. הוא מסביר שההתלהבות שלנו מהצעיר "יכולה להיות קשורה גם לעובדה שלעתים קרובות יש לנו תחושה גדולה יותר של שליטה וכוח על דברים קטנים יותר".

באותם קווים, ליוויסון מציין שאנו נמשכים ל"חוסר האונים [ו] חוסר היכולת שלהם להוות איום עלינו." אז לא רק שדברים זעירים פחות מאיימים, אלא שהם גם יכולים לתת לנו את דחיית הביטחון שמגיעה עם תחושת שליטה או דומיננטיות (גם אם התחושה הזו מופעלת על ידי אחד מאותם בקבוקים בגודל מטוס של רוטב טבסקו).

הם סטנד-אין סמליים לדבר האמיתי

אנשים מסוימים עשויים להימשך למיניאטורות מכיוון שאין להם כסף או גישה להשיג גרסאות מהחיים האמיתיים. "למרות שאולי לא נוכל להחזיק ינשוף חי, מכונית מירוץ יקרה או פסל ענק, עותק מיניאטורי יכול להציע תגמולים רגשיים מדהימים", מסביר מנלי.

זו גם אחת הסיבות שאנשים רוכשים (ולאחר מכן מתנות או אוספים) מזכרות קטנות כשהם מחוץ לעיר. "חפצים זעירים מסוימים ממסעותיו - למשל, מגדל אייפל זעיר - יכולים להביא תחושה של חיבור לאירועי חיים חשובים ולאנשים שחלקו את המסע שלנו", היא מוסיפה. "בהתאם לצרכים הפנימיים של האדם, חפץ מיניאטורי יכול להביא תחושת הנאה, סיפוק ואפילו הקלה רגשית."